אנמיה מחוסר ברזל בילדים הינה תופעה שכיחה למדי: בארה"ב שיעור האנמיה בילדים מגיע ל-10%, וגם בארץ כ-10% מאוכלוסיית הילדים היהודים סובלים מאנמיה, ושיעורם אף גדול יותר בילדים ערביים.
הגורם העיקרי לאנמיה מחוסר ברזל בתינוקות ובילדים הינו הגורם התזונתי. גיל זה מאופיין בגדילה מואצת, שבמהלכה הולכת וגוברת הדרישה בברזל. לכן, הספקת מזון העשיר בברזל בתקופה זו הינה חשובה במיוחד.
המזונות העשירים בברזל, שגם נספגים טוב במערכת העיכול, הם מזונות מן החי - בשר הודו ועוף, אותם נותנים כיום לתינוקות בגילאים שמעל 6 חודשים. כמות הברזל בבשר הודו אף גדולה יותר מאשר בעוף.
סימני האנמיה המתפתחת בגילאים הצעירים: חוסר תיאבון, חולשה ועייפות, חיוורון, עצבנות או ישנוניות, ובמקרים קשים יותר אף הפרעות בגדילה, ירידה בזיכרון ובכושר הריכוז, ירידה בלימודים, קושי לבצע פעילות פיסית. במקרים רבים מתלווה לכך גם התופעה הקרויה "פיקה" - צורך באכילת חומרים לא תזונתיים, כמו סיד, חול, קרח.
לחסר בברזל בגיל צעיר, בשלב של התפתחות המוח, יש השלכות חשובות לגבי היכולות הקוגניטיביות, רמת ה-IQ והיכולת הלימודית של אותם הילדים בגיל ההתבגרות. ההשפעה הינה משמעותית יותר בבנים מאשר בבנות. בעיות אלה עלולות להיות בלתי הפיכות.
לפיכך, יש להקפיד על מזון המכיל ברזל: תחילה בעיקר בשר הודו, עקב התכולה הגבוהה של הברזל שבו, ובהמשך בשר עוף.
אם מופיעים סימנים קליניים של מחסור בברזל, יש לבדוק את הילד/ה אצל רופא מומחה, ואם הבדיקות אינן תקינות (המוגלובין והמטוקריט נמוכים, ירידה בערכי ברזל ופריטין בדם), יש לטפל בו בדחיפות ולהמליץ ללא ספק על אכילה יומית של מזון עשיר בברזל, כמו הודו או עוף.
כדי למנוע התפתחות אנמיה בתינוקות, מקובל בישראל להוסיף טיפות ברזל לתינוקות מגיל 4 חודשים עד גיל שנה, להזין תינוקות שאינם יונקים בפורמולות המועשרות בברזל ולהתחיל להוסיף מזונות העשירים בברזל זמין (הודו ועוף) מגיל 6 חודשים.